רשתות חברתיות

היום זכיתי להעביר שיחה מרגשת ומשמעותית לתלמידי ׳תיכון מקיף כללי אמית גוטווירט שדרות׳ במסגרת פעילות של ׳בעין יהודית׳.

במהלך המפגש שיתפתי אותם בסיפור ההתמודדות האישי שלי, ברגעים הלא פשוטים, בקשיים שבדרך, אבל בעיקר בבחירה שלא לוותר ולבחור בחיים, בתקווה, באמונה ובכוחות הנפש שמאפשרים לקום מחדש ולהמשיך קדימה בדרך של שיקום וצמיחה.

דיברנו על כך שגם מתוך החושך אפשר למצוא אור, ושלא משנה כמה הדרך מאתגרת, תמיד אפשר לבחור לעשות טוב, להאמין בעצמך ולמצוא משמעות בעשייה למען האחר.

עודדתי את התלמידים להרבות במעשי חסד, להתנדב למען הקהילה, להיות שם אחד בשביל השני ולזכור שלפעמים חיוך, מילה טובה או עזרה קטנה יכולים לשנות לאדם שלם את היום ואפילו את החיים.

תודה גדולה לצוות בית הספר, לארגון ״בעין יהודית״ ולתלמידים היקרים על ההקשבה, החיבוק והלב הפתוח.

יצאתי מהמפגש הזה מחוזק ומלא תקווה בדור הצעיר שלנו

׳בין דמעות לתקווה׳
מחשבות על הימים האלו

אנחנו בימים שבהם האוויר מרגיש כבד יותר. כאילו לכל נשימה נוסף משקל של זיכרון, של געגוע, של פצע שמעולם לא באמת הגליד. בימים שבין הזיכרון לעצמאות, המעבר החד הזה, זה שצורב בנשמה, מרגיש השנה מורכב מתמיד.

הקושי הוא לא רק בטקסים או בצפירה שמפלחת את השקט. הקושי הוא בידיעה שבכל בית כמעט יש כיסא ריק, ובכל לב יש סדק. אנחנו נעים על ציר דמיוני שבין עצב תהומי לגאווה עצומה, מנסים להחזיק את שני הקצוות בלי להישבר.

אבל דווקא בתוך המורכבות הזו, צומחת התקווה.

היא נמצאת ביחד שלנו, ביכולת להניח הכל בצד ולחבק, להרגיש חלק ממשהו גדול בהרבה מעצמנו.

היא נמצאת בהמשכיות, בילדים שצוחקים בגינה, בבנייה שלא פוסקת, ובחיים שמנצחים בכל יום מחדש, לא מתוך שכחה, אלא מתוך בחירה קדושה בחיים.

היא נמצאת ברוח, באותה עוצמה שמתגלה בנו ברגעים הכי חשוכים, הידיעה שיש לנו אחד את השני ושיש לנו לאן לשאוף.

״במותם ציוו לנו את החיים״ זו לא רק סיסמה, זו הצוואה היומיומית שלנו.
להיות ראויים להקרבה שלהם על ידי בנייה של עתיד טוב יותר, מאוחד יותר ומלא באור.

מי ייתן והימים האלו יביאו איתם מעט מזור ללבבות הדואבים, ושנשכיל לראות את קרני השמש גם מבעד לענני הזיכרון.

🕯️🇮🇱

יש תקופות שבהן מרגיש כאילו לב של עם שלם פועם באותו קצב, כואב, דואג, אבל גם מלא תקווה.

אנחנו חיים במציאות לא פשוטה, ימים של חוסר ודאות, של חדשות קשות לצד רגעים קטנים של אור. ובתוך כל זה, משהו בעם שלנו לא נשבר, הוא מתחזק.
הערבות ההדדית, הנתינה, והיכולת לקום שוב ושוב, הן לא מובנות מאליהן.

בהרצאה שלי אני מדבר בדיוק על המקום הזה, על ׳החוסן׳, על ׳הכוח הפנימי׳ שיש בכל אחד מאיתנו, ועל איך דווקא מתוך הקושי אפשר לגלות עוצמות שלא הכרנו.

זה לא עוד שיח על מציאות קשה, זה מפגש שמזכיר לנו מי אנחנו באמת.

אנחנו עם חזק. עם מאמין. עם שלא מוותר.
עם ישראל חי 🇮🇱

אתמול זכיתי לעמוד מול תלמידי ״תיכון חדש״ בתל אביב, דור העתיד שלנו.
באתי לשתף את הסיפור האישי שלי, את המסע מתוך החושך אל האור, אבל יצאתי משם מחוזק לא פחות מהם.
העיניים הסקרניות, השאלות העמוקות, האומץ לדבר על כאב, על אחריות, על בחירה, זה היה מפגש אמיתי ומטלטל.
דיברנו על התמודדות.
על הרגעים שבהם הכול נראה סגור, אבל דווקא שם נפתח פתח קטן של אור.
על כוח פנימי, על אמונה, על ערבות הדדית ועל הבחירה לקום בכל פעם מחדש.
בתוך המציאות המורכבת שבה אנחנו חיים, לראות בני נוער שמקשיבים, מרגישים, חושבים ורוצים להשפיע, זו תקווה גדולה.
תודה לעמותת אנוש ולמנהלת תוכנית דו שיח קרן ברק ינאי על החיבור, תודה להנהלת בית הספר ולצוות החינוכי על ההזמנה והלב הפתוח.
ותודה לכם, תלמידי ׳תיכון חדש׳, על הזכות לשתף ולהישמע.

הערב זכיתי לפגוש את מתנדבי צח״ש בעיר שדרות.
אנשים שבחרו להיות שם בדיוק כשקשה, כשמפחיד, כשלא ברור.

שוחחנו על חוסן, על פחד, על התמודדות, ועל הכוח שיש לאדם פשוט לעשות מעשה גדול.

ההרצאה הזו לא הייתה רק שלי.
היא הייתה שלהם.
של מי שמכירים את המילה ״חירום״ לא מהספרים, אלא מהחיים עצמם.

יצאתי משם עם הרבה ענווה, הערכה, ובעיקר תקווה.
כי כל עוד יש אנשים כאלה יש על מי לסמוך.

תודה לכם, מתנדבי צח״ש שדרות, על הלב, על הנוכחות ועל האור שאתם מביאים גם ברגעים החשוכים ביותר.

השבוע זכיתי לעמוד מול דור העתיד של הרפואה, סטודנטים וסטודנטיות בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ׳הדסה עין כרם׳.
בהרצאה שיתפתי לא רק בסיפור אישי, אלא במסע אנושי:
על התמודדות עם הפוסט-טראומה, על ה 7 באוקטובר ועל החיבור העמוק בין גוף לנפש, חיבור שכל רופא ורופאה עתידיים יפגשו יום יום במפגש עם מטופלים.
התרגשתי מההקשבה, מהשאלות, ומהפתיחות לגעת גם במה שלא תמיד נכתב בספרי הרפואה.
רפואה היא הרבה מעבר לאבחנות ופרוטוקולים, היא אנושיות, חמלה, ונוכחות אמיתית ברגעים הקשים ביותר.
תודה לפקולטה לרפואה בהדסה עין כרם על ההזמנה והאמון,
ותודה לסטודנטים על לב פתוח וחשיבה עמוקה. תודה לקרן ברק ינאי רכזת תוכנית דו שיח בעמותת אנוש על החיבור המדהים הזה
יצאתי מחוזק ומלא תקווה